פסק-דין בתיק עת"מ 15316-09-10

1.         עתירה כנגד שומת הארנונה שהוצאה לעותרת על ידי המשיבה - עיריית באקה - ג'ת, לשנת 2010, בגין אחזקת והפעלת מכון טיפול שפכים שמשרת את תושבי המשיבה. המחלוקת בתיק זה משתרעת על עניינים שונים, שכן לעותרת טענות רבות כנגד חיובה בארנונה, החל מטענות כנגד עצם החיוב וכלה בטענות בדבר סיווג השימושים. לפיכך אפתח בתיאור הרקע, אחר כך אפרט את טענותיה השונות של העותרת ולבסוף אדון בטענות הדרושות להכרעה.

  רקע

2.         בשנת 2004 פרסמה המשיבה (להלן גם " העירייה"), מכרז להקמת מכון לטיפול בשפכים (להלן " המט"ש") (מכרז מס' 21-2396/ 6000-02). העותרת זכתה במכרז ואף חתמה על ההסכמים כנדרש עם העירייה לרבות " הסכם נספח " מיום 3/2/05 (נספח "א" לעתירה). עבודות הבנייה של המט"ש נמשכו מספר שנים ובסופו של יום, ביום 1/1/10, החל המתקן לפעול וביום 1/4/10 הסתיימה תקופת הרצתו.

           נזכיר כי בין הצדדים התגלעו מחלוקות שונות בנוגע לתמורה המגיעה בגין הפעלת המט"ש, אולם מחלוקות אלו אינן נוגעות לדיון שבפנינו.

3.         ביום 25/3/10 נמסרה לעותרת דרישת תשלום חוב ארנונה בגין האחזקה במט"ש החל מיום 1/1/10. לאחר דין ודברים בין הצדדים נמסר לעותרת כי החוב השנתי שהוטל עליה בגין האחזקה במט"ש הינו 562,360 ש"ח.

4.         נציין כי העותרת חויבה בתשלום ארנונה בהתאם לשיעורי הארנונה והסיווגים כפי שנקבעו בצו הארנונה של העירייה לשנת 2010. מתקני המט"ש נמדדו וחיובי הארנונה בוצעו בגין השימושים השונים. כך, מבני המשרדים במט"ש סווגו בסיווג 801 - משרדים,  מכון הטיהור סווג בסיווג 902 - בתי חרושת ומפעלים, הקרקע התפוסה סווגה בסיווג 701 - שטחים פתוחים מסביב למוסכים, מפעלים ובתי מלאכה, ובריכות המט"ש סווגו בסיווג 961 - קרקע תפוסה.

           חשוב לציין כי בכל אחד מהסיווגים האמורים נכללה בהגדרת השימוש תוספת שנכללה לראשונה בצו לשנת 2010 שבה הוסף השימוש למט"ש. כך, בהגדרת "משרדים" הוסף "משרד מט"ש", בסיווג "בתי חרושת ומפעלים" הוסף "מתקנים במט"ש" וכדומה.

5.         העותרת אשר סברה כי אין מקום לחייבה בתשלום ארנונה הגישה השגה למנהל הארנונה, אולם זו נדחתה. בעקבות זאת הגישה ערר לוועדת הערר לענייני הארנונה שליד העירייה (נספח "ה" לעתירה). במקביל הגישה את עתירתה בתיק זה ובה טענה טענות כנגד עצם החיוב וכנגד הוספת מתקני המט"ש לסיווגים השונים של צו הארנונה.

טענות העותרת

6.         ניתן לחלק את טענות העותרת כנגד חיובה בארנונה לכמה ראשים: קבוצת טענות ראשונה מבוססת על היחסים המיוחדים שבין העותרת לעירייה. העותרת טוענת כי הינה פועלת על פי הסכם עם העירייה ומפעילה מתקן עבור העירייה ועל כן מנועה העירייה מלחייבה. העותרת סבורה כי איננה המחזיק, אלא העירייה היא המחזיקה במט"ש. העותרת מבהירה גם כי בהסכם שבינה לבין העירייה לא צוין סכום הארנונה ועל כן הניחה, בעת מתן הצעת המחיר, כי לא תחויב בארנונה. העירייה, כך לטענתה, מנועה מלדרוש ארנונה שכן חיובה בארנונה מהווה שינוי בדיעבד של תנאי המכרז.

           קבוצת טענות שנייה מבוססת על דיני ההקפאה, דהיינו אותן הוראות חוק האוסרות על רשויות מקומיות לשנות את שיעורי הארנונה ולקבוע סיווגים חדשים ללא אישור השרים הממונים על החוק. העותרת מפנה לעניין זה לצווי הארנונה של עיריית באקה אל גרביה בשנים שקדמו לאיחודה עם עיריית ג'ת.

           קבוצת הטענות האחרונה עניינה בשיעורי הארנונה עצמם ובהן הטענה כי הינה זכאית לפטור על קווי תשתיות, כי בניית המט"ש טרם הסתיימה וכי יש לשנות את הסיווגים השונים.

להלן אדון בטענות השונות.

ההסכמים בין העותרת לעירייה

7.         העותרת טוענת כאמור כי חיובה בארנונה נוגד את ההסכמים בינה לבין העירייה ומהווה שינוי של תנאי המכרז. טענה זו דינה להידחות.

            בסעיף 11.5(א) למסמכי החוזה שצורף למכרז, ועליו חתמה העותרת נאמר מפורשות:

"הקבלן ישלם ארנונה עיריות באקה אל גרבייה - ג'ת, בהתאם לצו הארנונה של העירייה, כפי שתהיה בתוקף מעת לעת".

            הוראה דומה יש גם בסעיף 4.5.1 לתנאי המכרז, המתייחס לחיובים בתקופת הבדק. משמע, העותרת התקשרה במכרז מתוך ידיעה ברורה שעליה לשלם ארנונה לעירייה. על כן חיובה של העותרת בארנונה אינו מנוגד להסכם.

8.         גם טענת העותרת כי החיוב מנוגד לציפיותיה, וכי סמכה את הצעתה על ההנחה כי לא תחויב בארנונה אינה יכולה להתקבל, שהרי הצעת העותרת במכרז התבססה על מסמכי המכרז ובהם  הוראות סעיף 11.5(א) הנ"ל. יש להניח כי העותרת תמחרה את הצעתה על בסיס ההנחה שעליה לשאת בתשלומי ארנונה, כפי שודאי הביאה בחשבון חיובי מס אחרים.